רבות נכתב על כך שכל חוויה רגשית שאנחנו עוברים נרשמת ונצרבת בגוף. בהתחשב

בכך, שהגוף הוא הכלי בו כל הדרמות הרגשיות שלנו מתרחשות, הגיוני שכל מה

שעובר עלינו רגשית משפיע על הגוף. זו גם הסיבה להופעתם של ביטויים גופניים כמו

קצב לב מואץ ונשימה מהירה כשאנחנו חווים רגשות אינטנסיביים.

כשקורה משהו רגשי דרמטי הראשונה לספוג את המהלומה ולצאת מאיזון היא

מערכת העצבים. מערכת העצבים אמנם ערוכה להתמודד עם מצבי סטרס אבל אם

הסטרס גבוה מאד, ממושך או אינטנסיבי מאד מערכת העצבים לא מצליחה

להתמודד. במקרה כזה הרגשות הלא פתורים עוברים לאחסון ברקמות הגוף. מטענים

רגשיים המאוחסנים ברקמות באים לידי ביטוי ביציבה, בתנועות גוף, בהבעות פנים,

בנשימה, בקול, בכאב ותחושות גוף אחרות ובמצב הבריאותי.

השאלה המתבקשת היא: האם וויסות מחדש של מערכת העצבים באמצעות טיפול

בתחושות גוף וכלים גופניים טבעיים עשוי להיות game changer באיזון הנפש בפתרון

מצבים גופניים המשויכים לסטרס רגשי?

דרמות רגשיות ומערכת העצבים-טראומה ומצבי סטרס

מקובל לייחס את המושג "טראומה" לאירועים דרמטיים ואינטנסיביים, בפרט כשהם

מתרחשים במפתיע, בלי שאנחנו ערוכים להם. מפאת עוצמתם, הם מציפים את

מערכת העצבים, שלא מצליחה לעבד ו"לעכל" אותם. במצב הזה מערכת העצבים

משתבשת ובמצבים של סטרס קיצוני אף קורסת ומשתתקת. זו הסיבה, שטראומה

איננה האירוע שארע אלא הדרך בה אירוע דרמתי משפיע על מערכת העצבים.

ההשפעה הזו היא כמובן מאד סובייקטיבית לכן אנשים שונים חווים ומגיבים בצורה

שונה לאירועים דומים בהתאם לחוזק וחוסן מערכת העצבים.

גם מצבי סטרס מתמשכים או מצבי סטרס מרובים, שמצטברים ונערמים אחד על

שני, משפיעים על מערכת העצבים ועלולים להביא אותה לאותה נקודת קריסה בה

אנחנו מרגישים ש"זה יותר מדי", "גדול עלינו", ושנגמרו לנו הכוחות או היכולת

להתמודד. כשיכולת ההתמודדות עם סטרס מגיעה לנקודת הסף, התופעות הנפשיות

והגופניות זהות לאלה בטראומה.

מתי סטרס הופך טראומתי?

כשהסטרס קל ובינוני, כולל סטרס שנגרם מאירועים משמחים כמו חתונות או מכירת

וקניה של בית, וכל עוד יש פרקי זמן של הפוגה ומנוחה (rest & digest) בהם הגוף

והנפש, בראשם מערכת העצבים, מצליחים לנוח, להרפות ולעבד את מה שקרה, ברוב

המקרים המערכת מצליחה לאזן את עצמה חזרה ללא התערבות. חשוב לדעת,

שהיכולת שלנו לאזן את עצמינו מבוססת במידה רבה על יכולת העיבוד הקוגנטיבית,

שלא רק מסוגלת לנהל רגשות אלא גם מניעה אותנו לפעולות מרגיעות ומאזנות כמו

ללכת לשיעור יוגה, לצאת להליכה בים או לשבת למדיטציה.

בסטרס קל ובינוני יכולים להיות סימפטומים רגשיים וגופניים כמו דריכות מוגברת,

התרגשות, עצבנות, דופק מואץ, מתח בגוף, עומס מחשבתי, הפרעות שינה ועיכול ועוד

אך הסימפטומים האלה נעלמים ברגע שהמערכת חוזרת לאיזון, כאמור, ברוב

המקרים ללא התערבות.

אם הסטרס ממשיך ואף מתגבר או מצטבר, בפרט כשאין לנו מספיק זמן ל rest &

digest מגיעה נקודה בה הקורטקסט הפרונטלי, האחראי על עיבוד קוגנטיבי, מתחיל

להשתבש אף הוא, התפקוד הקוגנטיבי יורד לכן הרבה יותר קשה לנו לאזן את עצמינו.

בשלב הזה אנחנו "יודעים" שיעשה לנו טוב ללכת לשיעור יוגה אבל התחושה היא שאין

לנו כוח אפילו להרים את עצמינו לעשות משהו טוב עבור עצמינו.

מצבי סטרס גבוה או כשהסטרס ממשיך ואין הקלה, הביטויים הגופניים והרגשים

הולכים ומחריפים. יכולה להתפתח חרדה, פאניקה, הזעה, רעד, אימה ועוד.

כשהמערכת מגיעה לנקודת הצפה, היא מניעה לפעולה חלק במערכת העצבים,

שכופה סוג של כיבוי. בדרכה, מערכת העצבים אומרת: "די! אני לא יכולה להתמודד

יותר". בשלב הזה יכולים להופיע סימפטומים שיש בהם גם עוררות וגם כיבוי. מצד

אחד אי שקט, מחשבות "רצות בראש" מתח כללי בגוף, קשיי הרדמות או התפרצויות,

ומצד שני עייפות, כבדות, קור, ייאוש, דיכאון, תחושת ניתוק או ותחושה של all over

the place.

הנקודה העיקרית היא, שכל מה שעובר עלינו רגשית נרשם ומשפיע על הגוף. במצבים

של טראומה או במצבי סטרס גבוה, בפרט כשמערכת העצבים לא מצליחה לעבד את

החוויות הרגשיות, הם מאוחסנים בצורתם הלא מעובדת, הלא פתורה והלא שלמה.

הרישום בגוף מתקבע וממשיך להיות פעיל לאורך זמן גם אם אנחנו לא מודעים לכך

 

סיפור לעומת חוויה

בגלל שהמוח שואף להבין מה קורה לנו בצורה לוגית, הוא אוסף קטעי אינפורמציה

שקשורים לאירוע הרגשי ומחבר אותם לסיפור. הוא מייצר נרטיב רציף וקוהרנטי שהוא

יכול לקבל. זה הופך להיות הסיפור שאנחנו מספרים לעצמינו על מה שקרה לנו. חשוב

לזכור, שהסיפור כולל בתוכו פרשניות ומשמעויות סובייקטיביות ויש מאחוריו מגמתיות

שמשרתת צרכי הישרדות והתמודדות.

אפשר לספר את סיפור החיים כולל אירועי טראומה, כאב ופגיעה שוב ושוב רק לגלות

ששיתוף והבנה קוגנטיביים בלבד לא מניעים שינוי פנימי אמיתי במערכת העצבים.

יש הבדל משמעותי בין לדבר על אירועי החיים לבין לחוות את החוויה הרגשית כפי

שהיא צרובה ומרגישה בגוף, ולשחרר את הזיכרון מתוך הגוף, בנפרד מהסיפור. אם

עברתם טיפולים כאלה ואחרים אתם בטח יודעים שאפשר לדבר על אירוע עד אין סוף,

בלי ליצור שינוי פנימי. הדיבור לכשעצמו עשוי להביא לתובנות מסוימות אבל לא עושה

שינוי בתחושה ולא בביטויים הגופניים המשויכים.

טיפול שניגש למערכת הרגשית-גופנית מתוך תחושות הגוף עובד עם כל מה שמעבר

למילים, למודע, לסיפור. הטיפול מתחבר לגוף בשפתו (שפת התחושות) ובכך יוצר

חוויה ישירה של הצריבה הרגשית בגוף, חוויה שמתקיימת כאמור בנפרד מהסיפור.

באמצעות חיבור לחוויה התחושתית ולדפוסים הגלומים בה, מתגלים מסלולי הריפוי

הנכונים והטבעיים בצורה ספונטנית המובלים ע"י האינטלגנציה הגופנית המולדת.

בנוסף, בעקבות השחרור התחושתי, גם הסיפור משתנה, החשיבה מצטרפת

ומתעדכנת את עצמה למצב הפנימי החדש.

זו הסיבה שהטיפול הסומטי מצליח לגעת בתכנים עמוקים ואותנטיים יותר, מטענים

רגשיים שמניעים דפוסים, התנהגויות, תגובות ותהליכי מחלה בלי שנהיה מודעים להם.

בלי לשחרר או להתמיר את רישומי הזיכרונות הפעילים בגוף לא יכול לקרות שינוי

עמוק ומהותי, שנמדד קודם כל במצב מערכת העצבים. שינויים גופניים ורגשיים

מהותיים ברמה הרגשית והגופנית מתרחשים באופן טבעי וללא מאמץ כשמתיידדים

עם החוויה התחושתית.

 

טיפול רגשי-סומאטי – טיפול רגשי באמצעות תחושות גוף

פרוש המילה סומה ביוונית הוא "גוף".

תפיסת הגוף בטיפול סומטי היא, שהגוף הינו יחידה אורגנית הוליסטית של גוף ונפש

בה כל חוויה משפיעה על השלם בכללותו. הגוף הינו מקור מידע אינטלגנטי ואמין

שמעביר מידע באמצעות השפה של תחושה. הגוף מחזיק בתוכו את תת-המודע

הכולל מידע אודות אירועי החיים שלנו וגם מידע בין דורי של כל השושלת המשפחתית

והתרבותית מתוכה ואליה נולדנו. המידע צרוב ברקמות הגוף. הגישה למידע הרגשי

המצוי ברקמות היא באמצעות מערכת התחושה.

טיפול רגשי-סומטי מתייחס לדרך בה זיכרונות טראומתיים, פגיעות רגשיות ואמונות

יסוד שנוצרו בגין אירועים אלה מאוחסנים ובאים לידי ביטוי בגוף. בהתבסס על ניסיון

קליני רב, ידועים קשרים מובהקים בין דפוסים גופניים ופגיעות רגשיות ספציפיות.

 

למשל: חלק מחוויות הילדות, נוטות ליצור התקשחות, מתח או מועקה באיזור בית

החזה (איזור הלב). הגוף בחוכמתו הביולוגית מייצב את עצמו בצורה, שלהבנתו תגן

עלינו מפני פגיעות רגשיות נוספות.

 

כלי הטיפול הסומטיים

הטיפול הסומטי מתבסס קודם כל על מודעות גופנית-תחושתית.

היכולת להרגיש מה שקורה בגוף מעבר לסיפור שיצרנו בגין התחושות, זאת במטרה

לחוות חוויה גופנית ישירה בלי התערבות של פרשנויות, משמעויות ובלי שיפוטיות.

הדגש הוא על החוויה התחושתית של מה שיש בכאן ועכשיו.

בנוסף, הטיפול רותם את משאבי הגוף הטבעיים: נשימה, תחושה, תנועה, צליל ושילובים ביניהם.

בטיפול רגשי-סומטי מסתכלים על איך אדם מחזיק בגוף את המטען הרגשי. איך הוא

מדבר, איך הוא מתנועע, איך הוא מגיב ואיך הוא מתקשר עם אחרים.

הטיפול הרגשי-הסומטי פותר ומשחרר מצבים רגשיים וגופניים ומתאים לכל אדם

שמוכן להביא את הפוקוס פנימה לגוף ולהתחבר לתחושות ולרגשות.