למרות סכומי עתק המושקעים במחקר ופיתוח רפואי, האוכלוסייה הכללית הופכת חולה יותר.

מנתוני הרישום הלאומי לסרטן של משרד הבריאות עולה כי בישראל אובחנו בשנת 2018 כ

31,000 חולי סרטן מהם 27,000 עם סרטן חודרני. אחד מכל שלושה ישראלים צפוי לחלות

בסרטן. בקרב אנשים בגיל 65 ומעלה קרוב ל 70% סובלים ממחלה כרונית אחת לפחות,

ולמערכת הבריאות הקונבנציונלית אין ממש פתרון מעבר לטיפולים תרופתיים.

מה שמפתיע הוא, שלמרות מחקרים ועדויות חותכות, שמוכיחים כי לקונפליקטים ו/או

טראומות רגשיות השפעה משמעותית בהתפתחות מחלות כרוניות קשות, עדיין, כשמאובחנת

מחלה, הרפואה הקונבנציונלית לא כוללת טיפול רגשי במערך הטיפול המוצע והמוגש

למטופלים. לא נעסוק בלמה זה כך אבל כן נבחן את הגישות האחרות שכן נותנות מענה לסוגיה

זו.

ההוכחה - לכל מחלה יש גורם רגשי

פרופ' קנדיס פרט מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון די סי, חלוצה בתחום מדעי הקרוי

פסיכו-נירו- אימונולוגיה, הוכיחה קשר ביוכימי בין רגשות למערכת החיסון,. פרופ פרט הוכיחה

ושטראומות, כאבים וקונפליקטים רגשיים שאינם מטופלים נשארים כלואים בגוף.

על פני זמן, כאבים רגשיים לא מעובדים משבשים את פעילות התאים. שיבושים אלה באים

לידי ביטוי כמחלות גופניות. מסקנת המחקר המהפכנית דאז הייתה - שלכל מחלה יש גורם

רגשי!

ד"ר האמר, הרופא הפנימאי האחראי במרפאת הסרטן באוניברסיטת מינכן בשנות ה-70 פתח

סרטן אשכים בעקבות מוות טראגי של בנו. היה לו ברור שיש קשר בין הסרטן לטראומה

הרגשית שעבר. הוא השיק מחקר אשר מצא, שקונפליקטים רגשיים יוצרים רישום מובהק

במוח, שניתן לראות בהדמיות CT. בהתאם למיקום הרישום במוח ניתן לדעת איזה איבר יפגע

ומה תהיה חומרת המחלה.

המענה המוכר

בעקבות ממצאי המחקרים האלה ולא מעט מחקרים נוספים, המודעות הציבורית לקשר בין

רגשות ומחלות החלה לעלות, ויותר אנשים החלו לחפש טיפולים שיתנו מענה גם לגורמים

הרגשיים המעורבים במחלות הגופניות שלהם.

מערכת הבריאות הפנתה לטיפול פסיכולוגי קונבנציונלי. לאורך זמן נוצרו ספקות רבות לגבי

יעילות הטיפול הפסיכולוגי, בעיקר בשל הזמן הארוך שנדרש כדי להגיע לתוצאות, העלות

הגבוהה ומנגד יעילותו הנמוכה. 

הגישה המסורתית והמוסכמת גם על הקהילה המדעית היא, שסטרס קשור להתפתחות

סימפטומים גופניים. אלא, שהמושג "סטרס" כללי מאד ולא קושר בין טראומות או קונפליקטים

ספציפיים לסימפטומים ספציפיים.

על מנת שטיפול רגשי יסייע בהחלמה ממחלות גופניות, הטיפול חייב להיות ממוקד, מדויק ויעיל.

לשם כך לא מספיק לגורמי סטרס באופן כללי. צריך לדייק את הקונפליקטים הרגשיים

הספציפיים שיש לטפל בהם כדי לסייע להחלמה מסימפטומים ספציפיים.בלי הדיוק הזה,

הטיפול הינו כללי ומעורפל ולווא דווקא נותן מענה לבעיה הספציפית שבגללה האדם פנה

לטיפול.

בתהליך דיוק הקונפליקט הרגשי הספציפי שיש לטפל בו האתגר העיקרי הוא:

ריבוי קונפליקטים.

לרוב האנשים הרבה מאד אירועים טעונים רגשית. לא כל אירוע טעון בהכרח קשור למחלה.

אין מניעה שיהיו כמה וכמה קונפליקטים פעילים בו זמנית ודבר נוסף הוא שאבחון מחלה

והטיפולים הרפואיים לא פעם מייצרים רגשות קשים נוספים כמו פחד, חרדה וכו'.

יש צורך "לעשות סדר" בין האירועים והרגשות השונים על מנת להתמקד בטיפול באותם

אירועים בעלי ההשפעה המכרעת על החלשות המערכות הגופניות.

הפתרון שמצאתי לאתגר הזה הוא תצוגה גראפית של הנתונים הגופניים לעומת נקודות מפתח

בסיפור החיים. קראתי לתצוגה הזו "מודל הסיפור הפנימי" משום שלתפיסתי, אירועי בריאות

ואירועי חיים אינם אוסף אירועים נפרדים אלא פרקים שמצטרפים ל"סיפור" שלם, המספר את

סיפור העולם הפנימי של האדם.

כשמעמידים את "הסיפור הגופני" ואת "הסיפור הרגשי" ( סיפור החיים) האחד מתחת לשני,

מתגלות נקודות השקה בין אירועים רגשיים וגופניים, ותבניות תגובה מרכזיות, המשותפות לגוף

ולנפש. אלה התבניות שיש לטפל בהן על מנת שהגוף יחלים.

במקום לירות באפלה ולבזבז זמן יקר בטיפול בהמון אירועים רגשיים, שרובם לא קשורים

למחלה, מודל הסיפור הפנימי, עושה זום אין על הבעיה הרגשית הספציפית שקשורה למחלה.

כך הטיפול הופך ממוקד ויעיל יותר בעשרות אחוזים.

דוגמה מקרה אמיתי