למרות סכומי עתק המושקעים במחקר ופיתוח רפואי, האוכלוסייה הכללית הופכת חולה יותר.

מנתוני הרישום הלאומי לסרטן של משרד הבריאות עולה כי בישראל אובחנו בשנת 2018 כ

31,000 חולי סרטן מהם 27,000 עם סרטן חודרני. אחד מכל שלושה ישראלים צפוי לחלות

בסרטן. בקרב אנשים בגיל 65 ומעלה קרוב ל 70% סובלים ממחלה כרונית אחת לפחות,

ולמערכת הבריאות הקונבנציונלית אין ממש פתרון מעבר לטיפולים תרופתיים.

 

מה שמפתיע הוא, שלמרות מחקרים ועדויות חותכות, שמוכיחים כי לקונפליקטים וטראומות

רגשיות השפעה משמעותית בהתפתחות מחלות כרוניות קשות, עדיין, כשמאובחנת

מחלה, הרפואה הקונבנציונלית לא כוללת טיפול רגשי במערך הטיפול המוצע והמוגש

למטופלים.

 

ההוכחה - לכל מחלה יש גורם רגשי

מי מאיתנו לא חווה כאב ראש מלחץ, כאב בטן מהתרגשות או פחד או תחושת שריפה פנימית

מכעס. למרות שכולנו מכירים אינטואיטיבית את הקשר בין רגשות לגוף, רובנו לא נותנים

מספיק את הדעת על המצב הרגשי שלנו. אם רגש יחסית "קטן" כמו פחד לפני מבחן יכול

לגרום לשלשולים, לגמרי הגיוני וסביר שרגשות עוצמתיים וממושכים עלולים לגרום

לסימפטומים קשים יותר.

 

פרופ' קנדיס פרט מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון די סי, חלוצה בתחום מדעי הקרוי

פסיכו-נירו- אימונולוגיה, הוכיחה קשר ביוכימי בין רגשות למערכת החיסון. פרופ' פרט הוכיחה

שטראומות, כאבים וקונפליקטים רגשיים שאינם מטופלים נשארים כלואים בגוף, ועל פני זמן

כאבים רגשיים לא פתורים אלה משבשים את פעילות התאים. שיבושים אלה באים

לידי ביטוי כמחלות גופניות. מסקנת המחקר המהפכנית דאז הייתה - שלכל מחלה יש גורם

רגשי!

 

ד"ר האמר, רופא פנימאי אחראי במרפאת הסרטן באוניברסיטת מינכן בשנות ה-70 פתח

סרטן אשכים בעקבות מוות טראגי של בנו. היה לו ברור שיש קשר בין הסרטן לטראומה

הרגשית שעבר. הוא השיק מחקר אשר מצא, שקונפליקטים רגשיים יוצרים רישום מובהק

במוח, שניתן לראות בהדמיות CT. בהתאם למיקום הרישום במוח ניתן לדעת איזה איבר יפגע

ומה תהיה חומרת המחלה.

 

ד"ר האמר יצר מפת דרכים לגוף-נפש, הקושרת בין סוגי קונפליקטים רגשיים מובהקים

לסימפטומים גופניים ספציפיים. בזכות עבודתו אנחנו יודעים היום בוודאות, שגם אם נדמה לנו

שכעסים, חרדות או כל סוג סטרס אחר הם מצבים נפשיים בלבד, וגם אם חלף זמן ונראה

לנו שהתגברנו עליהם, לאורך זמן הם משפיעים על הגוף, וקשורים להתפתחות מחלות

גופניות.

 

ד"ר האמר מצא, שהאירועים הרגשיים המשפיעים עלינו ביותר הם אירועים יחסית דרמטיים,

שתופסים אותנו בהפתעה ויוצרים תחושת בדידות וחוסר יכולת להתמודד.

הניסיון שלי הוא, שלמרות שלפי ההגדרה הזו היה מצופה שאלה יהיו אירועים גדולים ודרמטיים,

המציאות היא, שגם אירועים שאינם נכללים ברשימת ה"טראומות הגדולות" שלנו וגם כאלה

שחשבנו שהתגברנו עליהם משפיעים על הגוף.

 

המענה המוכר

בעקבות ממצאי המחקרים האלה ולא מעט מחקרים נוספים, המודעות הציבורית לקשר בין

רגשות ומחלות החלה לעלות, ויותר אנשים החלו לחפש טיפולים שיתנו מענה גם לגורמים

הרגשיים המעורבים במחלות גופניות.

 

הגישה המסורתית והמוסכמת גם על הקהילה המדעית היא, שסטרס קשור להתפתחות

סימפטומים גופניים. אלא, שהמושג "סטרס" כללי מאד ולא קושר בין טראומות או קונפליקטים

ספציפיים לסימפטומים ספציפיים. מערכת הבריאות בדרך כלל מפנה לטיפול פסיכולוגי

קונבנציונלי. לאורך זמן נוצרו ספקות רבות לגבי יעילות הטיפול הפסיכולוגי, בעיקר בשל הזמן

הארוך שנדרש כדי להגיע לתוצאות, העלות הגבוהה ומנגד יעילותו הנמוכה.

 

בנוסף, רגש הוא רק רובד אחד שיש לטפל בו. אירועים טעונים רגשית יוצרים חוויה רגשית

שלילית והיא זו שנצרבת בתת המודע, יחד עם מנגנון ההתמודדות שאמצנו. מרגע הצריבה

אנחנו משחזרים את אותה החוויה השלילית וחוזרים להשתמש באותו מנגנון התמודדות

למרות, שהוא לא בהכרח משרתת אותנו. הלופ הרגשי מקשה מאד על החלמה גופנית. 

 

על מנת להשיג תוצאות אופטימליות, הטיפול חייב להיות מסוגל לשחרר אדם מהשפעת

הרגשות השליליים והחוויות הרגשיות השליליות, גם של אירועי עבר דרמטיים, וגם

להקנות כלים להתמודדות טובה ובריאה יותר מול אתגרים רגשיים עתידיים. אין מה לעשות

אתגרים תמיד יהיו.

 

על מנת שטיפול רגשי יסייע בהחלמה ממחלות גופניות, הטיפול חייב להיות ממוקד, מדויק ויעיל.

לשם כך לא מספיק לזהות גורמי סטרס כלליים. צריך לדייק את הקונפליקטים הרגשיים

הספציפיים שיש לטפל בהם כדי לסייע להחלמה מסימפטומים ספציפיים. בלי הדיוק הזה,

הטיפול הינו כללי ומעורפל ולווא דווקא נותן מענה לבעיה הספציפית שבגללה האדם פנה

לטיפול.

 

בתהליך דיוק הקונפליקט הרגשי הספציפי שיש לטפל בו האתגר העיקרי הוא:

 

ריבוי קונפליקטים

בסיפור החיים של רוב האנשים יש הרבה מאד אירועים טעונים רגשית. לא כל אירוע טעון

בהכרח קשור למחלה. אין מניעה שיהיו כמה וכמה קונפליקטים פעילים בו זמנית. בנוסף, אבחון

מחלה והטיפולים הרפואיים לא פעם מייצרים קונפליקטים ואפילו טראומות רגשיות נוספות

והרבה רגשות שליליים כמו פחד, חרדה וכו'. צריך "לעשות סדר" בין האירועים והרגשות השונים

על מנת להתמקד בטיפול באותם אירועים בעלי ההשפעה המכרעת על החלשות המערכות

הגופניות.

 

הפתרון שמצאתי לאתגר הזה הוא תצוגה גראפית של הנתונים הגופניים לעומת נקודות מפתח

בסיפור החיים. קראתי לתצוגה הזו "מודל הסיפור הפנימי" משום שלתפיסתי, אירועי בריאות

ואירועי חיים אינם אוסף אירועים נפרדים אלא פרקים שמצטרפים ל"סיפור" שלם, המספר את

סיפור העולם הפנימי של האדם.

 

כשמעמידים את "הסיפור הגופני" ואת "הסיפור הרגשי" (סיפור החיים) האחד מתחת לשני,

מתגלות נקודות השקה בין אירועים רגשיים וגופניים, תבניות תגובה מרכזיות ומוטיבים רגשיים

חוזרים שיש לטפל בהן על מנת שהגוף יחלים.

 

במקום לירות באפלה ולבזבז זמן יקר בטיפול בהמון אירועים רגשיים, שרובם לא קשורים

למחלה, מודל הסיפור הפנימי, עושה זום אין על הבעיה הרגשית הספציפית שקשורה למחלה.

כך שהטיפול הופך ממוקד ויעיל יותר בעשרות אחוזים.

 

דוגמה מקרה אמיתי